אי ספיקת כליות הינו אחד המצבים הרפואיים הקשים ביותר. הכליות אינן מתפקדות עוד, וכאשר סינון הדם מבוצע בצורה לא תקינה, קיים סיכון משמעותי למוות מסיבות שונות.
חולי כליה נמצאים במעקב מתמיד ועוברים בדיקות דם על בסיס קבוע, אולם עדיין לא נמצא סמן ספציפי שיזהיר את החולים והרופאים מפני סיכון מוגבר למחלות לב או גורמים אחרים. על כן, לא ידועה רמת הסיכון בה נמצא החולה לפני שהוא נכנס לדיאליזה. אחוזי ההצלחה של טיפול זה עדיין אינם מושלמים. ראו גם: המודיאליזה ושיעורי תמותה.
כאמור, אצל אנשים בעלי מחלות כליה בודקים בדרך כלל רמות שונות של אנזימים והורמונים על מנת להבין את הסיכון בו הם נמצאים. במחקר שבוצע בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קולורדו, נמצא שהורמון שנקרא FGF-23 יכול להצביע על הסיכון העומד בפני החולים ולהביא לשיפור משמעותי בפרוגנוזה של חולי אי ספיקת כליות.
בזכות מחקר זה ניתן יהיה לעמוד על רמת הסיכון בה נמצא החולה ולהעניק לו טיפול מקדים ותמיכתי שבאמצעותו ניתן יהיה להאריך ולהציל את אלו אשר ממתינים להשתלה המיוחלת.
חשיבות הורמון FGF-23 לדיאליזה
הורמון FGF-23 אחראי על בקרת רמת הזרחן בגוף, ועולה בצורה משמעותית כאשר תפקוד הכליה יורד. ככל שרמת ההורמון FGF-23 עולה, כך יכולת הכליה לטפל בזרחן יורדת והצורך בדיאליזה עולה. ההורמון FGF-23 עולה עוד לפני העלייה ברמת הזרחן ובכך מצביע על הצורך המוקדם בדיאליזה. בנוסף, רמה גבוהה של FGF-23 מקשרת בין חולי דיאליזה למחלות לב, ולכן יש צורך בטיפול תומך גם ללב.
בעבר, ההמלצה לדיאליזה ניתנה רק במצבים של אי ספיקת כליות, כאשר תפקוד הכליות היה גרוע מאוד. משום כך, חולים רבים טופלו בדיאליזה מאוחר מדי וכ-23 אחוזים מתו כבר בשנה הראשונה לאחר תחילת הטיפולים.
בזכות בדיקת רמת FGF-23 ניתן יהיה לרשום תרופות שיורידו את רמת הזרחן, או להשתמש בתרופות אחרות שישפרו את מצב הלב, ולאפשר את תחילת הטיפול בדיאליזה בשלב מוקדם יותר.
המחקר ותוצאותיו
במחקר שבוצע באוניברסיטת קולורדו בדקו את רמת FGF-23 אצל 1,099 חולים עם מחלת כליות מתקדמת.
החולים עם רמת FGF-23 הגבוהה ביותר סבלו מסיכון גבוה יותר לפתח מחלות לב ובצורך בדיאליזה כרונית, ולכן נחשבו כבעלי פרוגנוזה גרועה יותר
המסקנה הייתה ברורה, FGF-23 הוא סמן המזוהה עם עליה בתמותה, מחלות קרדיווסקולריות, ואי ספיקת כליות כרונית המובילה לצורך בדיאליזה כרונית.
משמעות המחקר
מחלת כליות כרונית בדרך כלל גוררת אחריה פרוגנוזה לא טובה, וחולים רבים לא מצליחים לשרוד אחריה. בדרך כלל, מחלת כליות גוררת עמה מחלות לב או התדרדרות משמעותית של הכליה שדורשת דיאליזה כרונית.
מחלות הלב הנגרמות כתוצאה ממחלת הכליה הכרונית נמצאות בשכיחות גבוהה יותר, וקשה מאוד למצוא את הסיכון להן באמצעות הבדיקות הקלאסיות.
בזכות המחקר ומציאת הסמן FGF-23 כמנבא מחלות לב, ניתן יהיה לטפל באופן מוקדם ובצורה טובה יותר בחולים, ובכך למנוע את מחלות הלב ולגרום להארכת חיים.
במילים אחרות, על ידי מדידה פשוטה של רמת FGF-23 בסרום ניתן יהיה להעריך את הסיכון של החולה הנכנס לטיפולי הדיאליזה, ולהעניק לו טיפול מונע אגרסיבי יותר שיוכל להאריך את חייו, או להקדים את מועד הדיאליזה.
בזכות תגלית רפואית זו, קיימת תקווה שאחוז השורדים טיפולי דיאליזה ומחלת כליות כרונית יעלה באופן משמעותי.