הכליות הן בין האיברים החשובים ביותר שכן הן ממלאות שורה ארוכה של תפקידים בגופנו. בין היתר הן אחראיות לפינוי רעלים חנקניים וחומרי פסולת מהגוף, שומרות על מאזן האלקטרוליטים והנוזלים בדם, מווסתות את לחץ הדם, שומרות על מאזן החומצה והבסיס בדם, מפרישות הורמון הנקרא אריתרופויטין, האחראי על דרבון מח העצם לייצר תאי דם אדומים ועוד.
מחלת כליה סופנית, End Stage Renal Disease (ESRD) או אי ספיקת כליות סופנית לרוב מגיעה בסופו של תהליך פרוגרסיבי הנקרא אי ספיקת כליות כרונית. אי ספיקת כליות כרונית היא מחלה שבה לאורך השנים מתרחשת פגיעה הולכת ומחמירה בנפרונים שבכליות, המאבדים את יכולת התפקוד שלהם ואגב כך נפגעת יכולת הסינון של הכליה.
מחלת כליה סופנית היא מצב המחייב השתלת כליה או טיפול כלייתי חלופי, כלומר דיאליזה. מצב זה מתרחש כאשר קצב הסינון הכלייתי נמוך מ- 15 מ"ל לדקה.
מה הם הגורמים למחלת כליה סופנית?
ברגע שבו מתפתחת אי ספיקת כליות כרונית ניתן לנקוט במגוון דרכים על מנת להאט את קצב ההתקדמות של המחלה, אך ברוב המוחלט של המקרים בשלב זה או אחר המחלה תתקדם והחולה יגיע למצב של מחלת כליה סופנית. להלן הגורמים המרכזיים לאי ספיקת כליות כרונית:
- גלומרולונפריטיס – כחמישים אחוז מהמקרים סך הכול.
- סוכרת – בין 18-20 אחוז מהמקרים.
- פיילונפריטיס (דלקת בדרכי השתן שפגעה בכליות) – 15 אחוז מהמקרים.
- כליה פוליציסטית – כשמונה אחוז מהמקרים.
- גורמים נוספים המובילים לאי ספיקת כליות כרונית אם כי בשכיחות נמוכה מאוד – זאבת אדמנתית מערכתית, אבני כליות שגרמו לזיהום חמור בשתי הכליות, רפלוקס דו צדדי בדרכי השתן, חסימות מסוגים שונים בדרכי השתן ויתר לחץ דם שאינו מאוזן.
מה הם התסמינים של מחלת כליה סופנית?
התסמינים הראשוניים הם בחילות, הקאות וחולשה כללית. כמו כן על רקע הפגיעה בייצור האריתרופויטין יופיעו תסמינים של מחלת האנמיה כלומר אי סבילות לקור, עייפות משמעותית, קוצר נשימה במאמץ ועוד. בנוסף לכך מתפתח חוסר תיאבון וכתוצאה מכך ירידה לא רצונית במשקל. ככל שהמצב של הכליה מידרדר, הולכים ומתווספים תסמינים נוספים וכן דרגת החומרה של התסמינים הקיימים הולכת ומחמירה.
תסמינים נוספים כוללים חמצת מטבולית, נוירופתיה במערכת העצבים הפריפרית כתוצאה מהאורמיה, בעיות שונות בתפקוד המיני הן בנשים והן בגברים ועוד. חשוב להבין כי כאשר החולה נמצא במצב של מחלת כליה סופנית, יש להתחיל בביצוע טיפולי דיאליזה מהר ככל האפשר שכן במצב זה החולה עשוי ללכת לעולמו תוך ימים ספורים ללא טיפול.
כיצד מאבחנים מחלת כליה סופנית?
ככל שרמת התפקוד של הכליות הולכת ויורדת, כך הולכת ועולה רמתם של תוצרי פירוק חלבונים בדם. הסכנה החמורה ביותר באה לידי ביטוי בירידה בקצב הסינון הכלייתי, הנאמד בעזרת מדד הנקרא GFR, ראשי התיבות של Glumeral Filtration Rate. על מנת לחשב את קצב הסינון הכלייתי יש לבצע בדיקת דם שבה מעריכים את רמת הקריאטינין. לאחר מכן מחשבים את רמת הסינון על ידי הכנסת ערך הקריאטינין למשוואה שלוקחת בחשבון את גילו של הנבדק, המגדר שלו, משקלו ועוד. כאשר התוצאה קטנה מ- 15, מצב מחלתו של הנבדק מוגדר כמחלת כליה סופנית.
כיצד מטפלים במחלת כליה סופנית?
כפי שציינו, בשלב הזה אין מנוס מלעבור השתלת כליה או טיפולי דיאליזה שכן הכליות נמצאות במצב תפקודי נמוך עד כדי סכנת חיים. באופן עקרוני בישראל ממתינים החולים להשתלת כליה כשנתיים בממוצע ולכן בדרך כלל ייאלצו לעבור טיפולי דיאליזה עד לקבלת הכליה.