ניתוח להשתלת כליה

השתלת כליה היא הטיפול הסופי במגוון רב של מחלות כליה קשות, בהן התפקוד הכלייתי מוגדר כסופני (end-stage), למשל עקב אי ספיקת כליות כרונית, יתר לחץ דם, סוכרת הפוגעת בכליות, זיהומים שונים הפוגעים בכליות, תרופות ורעלנים המזיקים לתפקוד הכלייתי, מחלות גנטיות המערבות מומים במערכת השתן והכליות, מחלות רקמת חיבור הפוגעות בכליה (כגון זאבת-לופוס), מחלות כלי דם המשפיעים על עורקי הכליה ועוד מגוון מצבים ומחלות הגורמים לירידה בתפקוד הכלייתי באופן לא הפיך.

פגיעה בלתי הפיכה בתפקוד הכלייתי מאופיינת בירידה של לפחות 25% בקצב הסינון שמבצעות הכליות באופן תקין. במצבים אלו הפתרון היחיד הקיים כטיפול מציל חיים, ולא כטיפול מונע הידרדרות, כמו דיאליזה, הוא ביצוע ניתוח השתלת כליה.

האם קיימת עדיפות לתרומת כליה מן החי או מן המת?

כליה להשתלה יכולה להיתרם מתורם חי או מת. כיום ידוע, כי קיימת העדפה ברורה להשגת תרומת כליה מן החי, במידת האפשר. הסיבה המרכזית לכך היא שלפני ההשתלה ניתן לערוך סדרת בדיקות מקיפות לתורם, על מנת לבדוק את התאמת התאים ברקמות שלו, לרקמות החולה.

כידוע, חוסר התאמת רקמות מהווה גורם סיכון משמעותי לדחייה של השתל, במקרה הזה הכליה הנתרמת לאחר ההשתלה. לפיכך קיימת חשיבות גדולה לנסות ולהגיע לאחוזי הצלחה מירביים של קליטה של השתל בגוף החולה. יתרון בולט נוסף ידוע כיום לגבי העמידות של כליה, והיא באופן מובהק עמידה יותר לאורך השנים מכליה הנתרמת מן המת, עד כדי תוחלת חיים ארוכה פי שניים.

האם ישנו צורך בהתאמת רקמות מלאה לצורך השתלת כליה?

למרבה המזל, כיום אין צורך בהתאמת רקמות או סוג דם באופן מלא לצורך השתלת כליה, מכיוון שניתן למנוע את התופעה הנקראית "דחיית שתל" באמצעות טיפולים בתרופות נוגדות חיסון, המפחיתות את התגובה של הגוף במידה של חוסר התאמה.

עם זאת, מדובר בטיפולים שהם אינם פשוטים, והכרוכים בחשיפה מוגברת לזיהומים, אשר יכולים לסכן אף הם את המושתל, לפיכך ממליצים לנסות למצוא התאמה במידה המקסימלית האפשרית כאשר ישנה אפשרות לכך לפני ההשתלה.

האם כל אדם יכול לתרום כליה?

כל אדם בריא אשר מצהיר כי מעוניין לתרום כליה לחולה ממניעים אידיאולוגיים אישיים, יכול לעשות זאת. על מנת למזער את הסיכון ברווח משני הקיים לתורם (כגון מניעים כספיים) עליו להצהיר אף כי אינו מקבל תמורה כלשהי בעבור התרומה.

לאחר שמוודאים כי התרומה היא לגיטימית, על התורם לעבור סדרת בדיקות מקדימות לצורך הכנתו לניתוח, וכן לבדיקת כליותיו, בכדי לוודא כי אין מחלת כליה נסתרת שיכולה לפגוע בכליה המושתלת. לרוב מדובר במספר בדיקות פשוטות כגון: בדיקות דם ושתן, ובדיקות הדמיה כגון אולטרא-סאונד של הכליות.

האם קיימים סיכונים וסיבוכים בניתוח השתלת כליה?

כמו בכל פעולה ניתוחית, גם כאן קיימים מספר סיכונים שיש לקחתם בחשבון- כגון זיהום בפצע הניתוח, אשר לרוב מטופל אנטיביוטית, דימום- אשר יכול להצריך פעולה ניתוחית חוזרת לעצירתו, ומספר סיבוכים ספציפיים הקשורים להשתלת כליה בפרט, למשל: פגיעה בכלי הדם הכלייתיים במהלך הניתוח, פגיעה בצינורות השתן (השופכנים), וכן דחיית שתל חריפה, אשר מתבטאת כאמור בתגובה חיסונית מהירה של החולה כנגד הכליה שהושתלה, אשר מזוהה על ידי מערכת החיסון שלו כגוף זר.

דחיית שתל חריפה מוגדרת כדחיית שתל המתרחשת עד חודשיים מההשתלה. הטיפולים הנדרשים לצורך עצירת דחיית שתל חריפה כוללים טיפולים מדכאי חיסון אינטנסיביים המצריכים לעתים אשפוז וטיפול בתרופות במתן תוך ורידי. עם זאת, ותודות לטיפולים החדשים הקיימים כנגד דחייית שתל, הסיכוי לקליטה מוצלחת של הכליה המושתלת הוא גבוה יחסית ועומד על כ-85%.

ראו גם:

טיפול באי ספיקת כליות כרונית לפני הדיאליזה