בשלבים הראשונים של מחלות כליה כרוניות וכשל כלייתי, לפני התחלת הטיפול בדיאליזה, מטופלים חולים אלה בטיפול פליאטיבי אשר מנסה לשכך את הכאבים ולהשאיר את המחלה בשלביה הראשונים. טיפול זה כולל תרופות והנחיות לדיאטה מיוחדת והרגלי חיים חדשים. פעמים רבות, אנשים לא צריכים יותר מכך, ומסוגלים לעצור את המחלה מהתקדמותה.
מחלת כליה כרונית (CKD) מבטאת את התפקוד או המבנה הלקוי של הכליה. ישנן הוכחות כי הטיפולים בשלב זה עשויים למנוע את התקדמותה של המחלה, ולהפחית ולמנוע את התפתחות הסיבוכים הנלווים אליה.
כמו כן, טיפולים אלה עשויים להוריד את הסיכון לבעיות קארדיו וסקולריות (CVD). הגדרת המחלה תתבסס על הנזק הקיים לכליה (הנמדד על רמות האלבומין) או על פי תפקודה ( מדד GFR), במשך שלושה חודשים או יותר.
הטיפול בכאב
כאב אקוטי או כרוני, הינו שכיח מאד בקרב חולים עם מחלת כליה כרונית (CKD). פעמים רבות, כאב זה נובע ממחלה נלווית אשר חולים אלה סובלים ממנה (כמו ארתיריטיס, סוכרת, השמנת יתר ועוד).
טיפול פשוט במשככי כאבים, אסור פעמים רבות לחולים אלה, עקב תופעות הלוואי שלו והשפעתו הכללית על הכליות ועל איברים חיוניים אחרים. גם אם התרופות אינן פוגעות באופן מכוון בכלה, הן עלולות להיות בעלות השפעה מערכתית אשר באופן עקיף תפקע בתפקוד הלקוי של הכליות. כך שחולים אלה נוטים להיות מטופלים פחות במשככי כאבים, ללא שיציעו להם אלטרנטיבות אחרות לטיפול בכאבים.
מכיוון שכאב משפיע באופן משמעותי על איכות החיים ועל סיכויי הריפוי של החולים, איגוד הבריאות העולמי (The World Health Organization) הציע את גישת שלושת השלבים לטיפול בכאב בקרב האוכלוסייה הכללית. טיפול זה כולל תרופות לא סטראודיליות (NSAIDS) כמו ibuprofen; אופיאדים כמו oxycodone או קודאין; ותרופות אופיאדיות חזקות יותר כמו מורפין. טיפול זה צריך להתאים לחולי כליות באופן שיתאים להם ויענה על דרישתם.
טיפול מותאם בכאב לחולי כליה
כאשר חולי CKD רוצים להפחית את ההשפעות הכלליות של התרופות משככות הכאב כמו NSAIDS על הכליות, הם יכולים להשתמש בשיטות טיפול לא תרופתיות כמו טיפולי חום, מסג'ים וקריותרפיה. טיפולים אלה צריכים לקחת בחשבון את הסיטואציה, מקור הכאב, סוד המטופל וצרכיו. אולם על הרופאים הקונבציונאליים להציע את שיטות הטיפול הללו, בכדי לנסות לסייע לחולי הכליה.
פעמים רבות, על פי אבחון מקור הכאב באופן ספציפי, אפשר יהיה להתאים את אפשרויות הטיפול. לכאב נוירופתי, אפשר יהיה להתאים gabapentin אשר יסייע לחולים אלה, ולכאב הנובע מפיברומילגיה (fibromyalgia) אפשר יהיה להתאים Cyclobenzaprine. המינון של תרופות אלו חייב להיות מותאם לחולי כליות, באופן אשר יסייע מחד לטפל בכאב אך מאידך לא ייפגע בתפקוד הכליות החולות.
הוכחות אמפיריות לטיפול בכאב
מחקר שבחן את נושא הטיפול בכאב בחולי כליה, כלל 308 חולים בין השנים 2011 ל-2013. חולים אלה נשאלו על רמת הכאב שהם סובלים ועל הטיפול שהם קיבלו לשם כך. תוצאות הסקר הוכיחו כי חולי כליה כרונית סובלים מכאב, אשר פעמים רבות מדי מטופל באמצעות אנגלטיקה, למרות הסיכון הקיים בתרופות אלו. המחקר קרא למטפלים להיות עירניים לנושא זה, ולשקול שיטות טיפול אחרות, תרופתיות ולא תרופתיות.
התרופה האופיאדית המומלצת היא בופרנורפין, אשר מתפרקת במעי, ולכן היא מהווה את האפשרות התרופתית הבטוחה ביותר. הוא יכול להינתן לחולים מבוגרים ולחולים אשר עוברים דליאליזה באמצעות מדבקה משככת כאב. כמו כן, תרופות אחרות אשר לא מתבססות על פירוק הכליות, כמו מתדון עשויות גם הן להיות יעילות בקרב חולי כליה כרוניים.
