הפגיעה הכלייתית מופיעה לאחר הופעת דלקת המתווכת על ידי תאי T, וגורמת לפגיעה באזור האינטרסטיציום של הכליה.
רוב המקרים של מחלת כליה אינטרסטיציאלית נגרמים על רקע שימוש בתרופות, אך המחלה יכולה גם להופיע כחלק ממחלה זיהומית, דלקתית או מצב אחר.
הגורמים למחלת כליה אינטרסטיציאלית
קיימים מספר גורמים להופעת מחלת כליה אינטרסטיציאלית:
- תרופות – הגורם העיקרי להופעת מחלת כליה אינטרסטיציאלית הוא שימוש בפניצילין. תרופות נוספות שיכולות להוביל לפגיעה הכלייתית במנגנון הזה הן צפלוספורינים, סולפונאמידים, NSAID, ריפמפין, פניטואין ואלופורינול. במקרה של מחלת כליה אינטרסטיציאלית על רקע תרופות יש להפסיק את השימוש בתרופה הפוגעת באופן מיידי.
- מחלות זיהומיות – מלבד שימוש בתרופות, מחלת כליה אינטרסטיציאלית יכולה להופיע גם כחלק ממחלה זיהומית, כפי שקורה בזיהומים של סטרפטוקוק, לפטוספירוזיס, CMV ועוד.
- כחלק ממחלה דלקתית – מחלת כליה אינטרסטיציאלית יכולה גם להופיע כחלק ממחלה דלקתית, כפי שקורה במחלות כמו לופוס, מחלת סיורגן, סרקואידוזיס וקריוגלובולינמיה. למרות שמחלות דלקתיות קשורות יותר להופעת גלומרולונפריטיס, המחלות המדוברות יכולות לגרום גם להופעת מחלת כליה אינטרסטיציאלית.
סימני מחלת הכליה האינטרסטיציאלית
מחלת הכליה האינטרסטיציאלית מתבטאת על ידי מספר סימנים אופייניים:
- חום – מופיע במעל 80% מהחולים, וייחודי מאוד כיוון שכמעט ולא מופיע במחלות כליה אחרות.
- פריחה – מופיעה בכמחצית מהחולים וגם ייחודית מאוד. מתבטאת כפריחה מקולופפולרית הנעלמת בלחיצה.
- כאבי פרקים – פחות שכיחים אך מופיעים במקרים רבים של מחלת כליה אינטרסטיציאלית. למרות שברוב המקרים כאבי פרקים מכוונים למחלה דלקתית סיסטמית (כמו לופוס), הם בהחלט יכולים להופיע גם כחלק ממחלת כליה אינטרסטיציאלית.
- אאוזינופיליה בדם ובשתן – אחד הסמנים האבחנתיים ביותר למחלת כליה אינטרסטיציאלית הוא נוכחות אאוזינופלים בדם ובשתן, המצביעים כמעט בוודאות על המחלה.
- בצקות ויתר לחץ דם – בדומה למחלות כליה אחרות, גם מחלת כליה אינטרסטיציאלית גורמת להופעת הסימנים האופייניים למחלת כליה, שהם בצקות ויתר לחץ דם. חשוב מאוד לטפל בסימנים האלה על מנת להגן על הכליה ולהקל את הסבל שעובר החולה.
אבחנה של מחלת כליה אינטרסטיציאלית
אבחנה של מחלת כליה אינטרסטיציאלית כוללת היסטוריה מתאימה של חשיפה לתרופות, בדיקות דם ושתן ובמקרים רבים גם ביופסיה.
- בדיקות דם ושתן – נוכחות אאוזינופילים בדם ובשתן מכוונת למחלה אינטרסטיציאלית. כמו כן, יופיעו בבדיקות הדם הפרעה בתפקודי כליה, ובבדיקות השתן פרוטאינוריה, המטוריה ונוכחות תאי דם לבנים. במקרים קשים, ייתכנו שינויים במאזן האלקטרוליטים המעידים על ההפרעה בתפקוד הכלייתי.
- ביופסית כליה – במקרים שאינם חד משמעיים, ניתן לבצע ביופסיית כליה שבאמצעות מראה פתולוגי אופייני יכולה להעיד על נוכחות של מחלת כליה אינטרסטיציאלית.
הטיפול במחלת כליה אינטרסטיציאלית
השלב הראשון בטיפול במחלת כליה אינטרסטיציאלית הוא כמובן הסרת הגורם שמוביל לפגיעה הכלייתית. בשלב זה יש להפסיק את הטיפול האנטיביוטי ואת התרופות האחרות ולבדוק אם חל שיפור.
מלבד זאת, הטיפול כול טיפול תמיכתי בסימנים השונים כמו תרופות להורדת לחץ דם ומשתנים כנגד הבצקות.
במקרים שהמחלה מתקדמת בצורה סוערת, ניתן לתת טיפול קצר בסטרואידים, אך טיפול זה לא הוכח כיעיל.
חשוב לציין שהפרוגנוזה של מחלת כליה אינטרסטיציאלית טובה ביחס למחלות כליה אחרות. חלק גדול מהחולים מחלימים מהמחלה תוך מספר שבועות או חודשים. עם זאת, כשליש מהחולים עלולים להסתבך ועלול להידרש להם טיפול בדיאליזה.