שני הגורמים העיקריים לפגיעה באבוביות הם איסכמיה ונוכחות של טוקסינים. האיסכמיה נגרמת לאחר ירידה באספקת הדם לכליה, וגורמת לפגיעה בלתי הפיכה באבוביות הכליה ומופיעה בדרך כלל במצבים של שוק, ירידה חדה בלחץ הדם או ירידה משמעותית בנפח הדם.
הטוקסינים הגורמים לפגיעה הכלייתית מגיעים בדרך כלל מתרופות אך יכולים גם להופיע כטוקסינים אנדוגניים.
נמק חריף של האבובית גורם לאי ספיקת כליות ולסימנים האופייניים, כמו יתר לחץ דם ובצקות. אבחנה מהירה וטיפול יעיל חשובים מאוד במקרה זה על מנת להגן על הכליות ולמנוע נזק ארוך טווח.
טוקסינים הגורמים לנמק חריף של האבובית
הגורם הנפות ביותר לנמק חריף של האבובית הוא נוכחות טוקסינים בכליה, הנקראים גם נפרוטוקסינים. נוכחות הטוקסינים גורמת לנזק קשה ביותר לאבוביות במנגנונים שונים, וסילוק הטוקסין חיוני על מנת לשפר את מצב הכליה.
במקרים רבים, הטוקסינים חוסמים את המעבר באבוביות או גורמים להתפתחות תגובה דלקתית או להרס האבוביות.
טוקסינים אקסוגנים
מספר סוגים של טוקסינים אקסוגניים (מקורם מחוץ לגוף) גורמים לנמק חריף של האבוביות:
- אמינוגליקוזידים – אנטיביוטיקה הניתנת בעיקר למאושפזים, וגורמת לנזק כלייתי בעד 25% מהמקרים, כתלות במצב הכליה. מצבים שמגבירים את הסיכון לנמק חריף של האבובית על רקע אמינוגליקוזידים הם ירידה בנפח הדם, פגיעה קודמת של הכליה וגיל מתקדם.
- AmpB – תרופה אנטי פטרייתית אשר יכולה לגרום לנזק כלייתי במידה וניתנת במינון גבוה.
- חומר ניגוד – אחד האמצעים החשובים להדמיה הוא צילום CT תוך שימוש בחומר ניגוד. חומר ניגוד הוא אחד הגורמים העיקריים לנמק חריף של האבובית, ולכן נוטים לא להשתמש בו במקרים של מחלת כליות כרונית. הנזק מופיע תוך 24-48 שעות מרגע החשיפה, וניתן להפחית אותו על ידי עירויי נוזלים לפני ואחרי השימוש.
- ציקלוספורין – תרופה המדכאת את מערכת החיסון, והטוקסיות שלה תלויה במינון השימוש.
טוקסינים אנדוגניים
קיימים טוקסינים אנדוגנים (שמקורם בתוך הגוף) אשר יכולים גם כן לגרום לנמק חריף של האבוביות:
- מיוגלובין – תוצר של פירוק שריר במחלות כמו רבדומיוליזיס, גורם לחסימה של האבוביות ולנזק קשה יותר. מצבים של נמק חריף של האבובית כתוצאה ממיוגלובינוריה יכולים להופיע במקרים של תאונת דרכים, שימוש בקוקאין ומחלות שרירים נוספות.
- המוגלובין – גורם לנזק דומה כמו המיוגלובין. נוכחות המוגלובין בשתן ובכליה יכולה להופיע במצבים של המוליזה ומחלות שונות של כלי הדם.
- יתר חומצה אורית בדם – יצירת קריסטלים של חומצה אורית גורמת להיווצרות אבנים בכליות אך גם יכולה לגרום לחסימת האבוביות וליצירת נמק חריף.
- חלבון bence jones – חלבון המופיע בשתן אצל חולי מיאלומה נפוצה, ונחשב טוקסי לאבוביות מכיוון שיכול לגרום לחסימה שלהם ולסיבוכים נוספים.
הטיפול בנמק חריף של האבובית
הטיפול בנמק חריף של האבובית מתבסס על סילוק הטוקסין, החזרת נפח הדם ומניעת סיבוכים.
- הפסקת החשיפה לטוקסין – הפסקת התרופה הגורמת לנזק, או טיפול במחלת הרקע.
- תיקון נפח הדם – מצבים של חוסר נפח דם (כמו התייבשות, כוויות וכו') מובילים לאיסכמיה כלייתית, ובמקרים כאלה יש להחזיר את נפח הדם על ידי מתן נוזלים.
- שימוש במשתנים – משתנים כמו פוסיד גורמים לסילוק עודפי מים ובין היתר עוזרים לסילוק הטוקסינים שגורמים לנזק הכלייתי.
- טיפול בסימנים הנלווים – בצקות, יתר לחץ דם וכו'.