הפחתה במשקל נחשבת תמיד לאופציה המועדפת ביחס לנושאי בריאות שונים. על פי מחקרים אחרונים בתחום זה, נראה כי חשיבות הדיאטה מתעצמת אף יותר בקרב מטופלים הנמצאים לפני השתלת כליה, למטרת שיפור תפקוד השתל.
עם זאת, על פי מחקר זה שפורסם בכתב עת כירורגי נודע (Annual Surgery), לא נמצא קשר בין ירידה משמעותית במשקל, תפקוד השתל וסיכויי ההישרדות.
תוצאות אלו עומדות בניגוד למה שנחשב בעבר, כאשר הסברה הייתה כי השמנת יתר הינה גורם סיכון לתמותה בקרב מושתלי כליה.
גם ההנחה כי יתרונות השתלת הכליה באנשים הסובלים מהשמנת יתר (obesity) סבלה עד מחקר זה מחוסר תמימות דעים בין החוקרים, למרות שבמרכזים רבים, קיימות מגבלות לערכי – BMI אפשריים להכנסת אנשים לניתוח השתלת כליה.
מחקר חדשני זה כלל ניתוח רטרוספקטיבי של מאגר מידע על מושתלי כליה אמריקאים (UNOS) אשר כלל יותר מ 75,000 מושתלים, בטווח השנים 2004-2009. התוצאות הראו כי יש סיכוי גבוה לכישלון ההשתלה (delayed graft function -DGF ) ככל שרמת ה BMI עולה.
מהלך ותוצאות המחקר
מחקר זה נעשה באופן רטרוספקטיבי, כאשר הוא סקר 75,000 מושתלי כליה. המטרה העיקרית הייתה לקבוע את הקשר בין דחיית השתל והישרדותם של המטופלים. נעשתה השוואה בין המטופלים השונים, על בסיס חלוקתם לקבוצות על פי מאפייני ה BMI.
קבוצה אחת התאפיינה ב BMI קטן מ 30 (ללא השמנת יתר); קבוצה שניה התאפיינה ב BMI הנמצא בטווח הערכים של 30-35; קבוצה שנייה התאפיינה בערכים שבין 35-40, ואילו הקבוצה הרביעית, הקיצונית ביותר הייתה על טווח ערכים של מעל 40.
לאחר מספר ניתוחים סטטיסטים, נראה כי ישנה עלייה לסיכון בדחיית השתל באנשים הסובלים מהשמנת יתר, וככל שחומרת הבעיה עולה.
הסיכון לדחיית השתל בקרב המטופלים מקבוצה שנייה היה 34%, בקבוצה שלישית, הסיכון עלה אף ל 68%. ובקבוצה הרביעית, בעלת עודף משקל משמעותי טרם ההשתלה, הסיכון עמד על 168%.
עם זאת, סיכויי ההישרדות של הקבוצה השנייה היו זהים לקבוצה הראשונה, אשר אופיינה במשקל תקין. מטופלים מקבוצה שניה ושלישית היו בעלי סיכון גבוה יותר לאיבוד השתל בהשוואה לקבוצה הראשונה. אך, ככלל, השינויים בשיעורי ההישרדות כפי שהם נמדדו לאורך 5 שנים, בהשוואה לקבוצת המטופלים במשקל סביר (קבוצה ראשונה), לא הייתה משמעותית מבחינה סטטיסטית.
מסקנות המחקר
אנשים הסובלים מהשמנת יתר ו- BMI גבוה, ברמות השונות, עלולים למצוא עצמם בסיכון גבוה לכישלון השתלת כליה, למרות שלא נמצאו הבדלים ברמות ההישרדות.
הסיבה לכך היא כי הישרדות המטופלים, במידה וההשתלה הצליחה, אינה נובעת רק משיעור ה BMI טרם ההשתלה. אולם, החוקרים מסיקים כי יש מקום להמליץ לחולים אשר מועמדים להשתלת כליה להפחית ממשקלם. מעבר לצורך בדיאטה לשם הצלחה תפקודית של השתל, לירידה זו ישנם גם השלכות נוספות.
חלק מיתרונות הדיאטה מיוחסים לירידה בלחץ דם, הרדמה ומהלך ניתוח פשוט וקל יותר, ללא סיבוכים נוספים. כמו כן, ירידה זו עשויה להפחית ממאמץ לבבי, ועל כן יעילה גם במניעת התפתחות מחלות כליליות.
מעבר לכך, מטופלים אשר נענים לירידה במשקל, נענים גם לאחר ההשתלה להוראות הטיפול התרופתי, הקפדני והסדיר.
מחקר זה מתווסף למחקרים נוספים שנעשו בתחום ונערכו על אוכלוסייה גדולה של מושתלי כליה. גם הם מצאו כי BMI גבוה מ 30 קשור לכישלון השתלתי של הכליה.
נתונים חדשים אלה גורמים הן לחוקרים והן למנתחים לחשוב ולשאול את השאלה האם יהיו אנשים אשר לא יעמדו בדרישות הסף לניתוחי השתלה, והאם אנשים אשר סובלים מהשמנת יתר, לא צריכים להיות מנותחים.
