מבנים אלה נקראים גלומרולי, והם בעלי תפקדי מרכזי בסינון הדם בכליה, ובהעברת פסולת ואלקטרוליטים מהדם אל השתן, וקיימים מצבים נדירים אשר גורמים שם להופעת דלקת.
הדלקת בכליות יכולה להופיע באופן עצמאי, ובמקרה זה תיקרא גלומרולונפריטיס ראשונית, או על רקע מחלה אחרת, כמו לופוס או מחלות נוספות, ואז תיקרא גלומרולונפריטיס משנית. ללא טיפול, מצב הכליות יכול להחמיר ולהגיע עד אי ספיקת כליות.
הגורמים לדלקת בכליה
קיימים מצבים שונים שיכולים לגרום להופעת הדלקת בכליה. האטיולוגיה המגוונת כוללת זיהומים שתוקפים את הכליה, זיהומים סיסטמיים או מחלות רקע אוטואימוניות אחרות. המצבים העיקריים הגורמים להופעת גלומרולונפריטיס הם:
- זיהום בסטרפטוקוק – מצב הנקרא גם Post streptococcal glomerulonephritis או PSGN, אשר נפוץ בעיקר בילדים ומופיע כ-שבוע-שבועיים לאחר דלקת גרון. הדלקת הכלייתית נגרמת לאחר שייצור יתר של נוגדנים כנגד החיידק שוקע בכליה וגורם לדלקת. סימני המחלה כוללים בצקות, ירידה בכמות השתן והופעת דם בשתן. טיפול אנטיביוטי כנגד הסטרפטוקוק לא עוזר במקרה זה, ובדרך כלל המחלה עוברת מעצמה במהירות רבה.
- מחלות דלקתיות – מחלות דלקתיות אוטואימוניות כמו לופוס או Goodpasture syndrome יכולים לגרום להופעת דלקת בלכיה על סימניה השונים. אצל חולי לופוס, הדלקת בכליה נפוצה מאוד ולכן עליהם להיות במעקב של תפקודי כליה.
- IgA Nephropathy – מחלה המתבטאת באפיזודות חוזרות של דם בשתן, על רקע משקעים של חלבון מסוג אימונוגלובולין A (IgA). המחלה מופיעה בדרך כלל אחרי זיהום, ומערבת בעיקר צעירים ומבוגרים.
- מחלות דלקתיות של כלי דם – כל המחלות ממשפחת ה"ווסקוליטיס", יכולות לגרום לפגיעה גם בכלי הדם של הכליה ויצירת דלקת. מדובר על מחלות כמו Wegener's Granulomatosis, PAN, microscopic polyangiitis וכו'.
סימנים של דלקת בכליות
התלונות והסימנים של מחלת הכליה הדלקתית תלויים כמובן בסיבה המקורית לדלקת. פעמים רבות, לא מופיעים כלל סימנים, והאינדיקציה היחידה שאכן מדובר בדלקת של הכליה היא בדיקת שתן.
הסימנים האופייניים העיקריים לדלקת של הכליה הם:
- דם בשתן – יכול לגרום לשתן בצבע ורוד, או בצבע של קולה.
- חלבון בשתן – מופיע על רקע חוסר היכולת של הכליה לסנן את הדם היטב.
- יתר לחץ דם – לכליה תפקיד חשוב באיזון לחץ הדם, ובמקרים של פגיעה כלייתית נראה עליה בלחץ הדם.
- בצקות – הבצקות מבטאות את עודף הנוזלים בדם, ומופיעות בעיקר בפנים וסביב העין, ברגליים, בבטן ובכפות הידיים.
אבחנה של דלקת בכליה
האבחנה של דלקת בכליה מתבססת על מספר בדיקות:
- בדיקת שתן – במצבים של דלקת בכליה נראה בבדיקת השתן גלילי כדוריות דם אדומות וכדוריות אדומות דיסמורפיות. מורפולוגיה זו של תאי הדם האדומים מבטאת את הפגיעה בכלי הדם הכלייתיים. כמו כן, בבדיקת השתן נוכל לראות תאי דם לבנים המבטאים דלקת וחלבון המבטא את הנזק הכלייתי.
- בדיקות דם – בבדיקות הדם נראה פגעה בתפקודי הכלייה המתבטאת בעליה ברמות הקריאטינין והאוריאה. כמו כן, ניתן לבצע בדיקות אבחנתיות לגבי מקור הדלקת, כמו בדיקות לנוגדנים ורכיבי משלים במקרה של חשד במחלה דלקתית או בדיקות לזיהום קודם בסטרפטוקוק.
- ביופסיית כליה – מאפשרת להבין בצורה המדוייקת ביותר את הסיבה למחלה ואת חומרת הפגיעה הכלייתית. ביופסיית הכליה נדרשת במצבים של חשד בדלקת בכליה על מנת להעריך את מצב הכליה ואת הטיפול הנדרש.
הטיפול בדלקת של הכליה
הטיפול בדלקת של הכליה הוא בדרך כלל טיפול בגורם הראשוני למחלה וטיפול תומך בתופעות הלוואי שלה. הטיפול הראשוני נעשה בדרך כלל על ידי סטרואידים או תרופות לדיכוי חיסוני, וזאת על מנת להפחית את מידת הדלקת.
כמו כן, מטפלים גם בסימני המחלה, בתרופות נגד יתר לחץ דם, במשתנים להקלה על הבצקות ובכל תרופה אחרת בהתאם לתלונה.
ראו גם:
סובלים ממחלת כליה? הכירו את אמצעי הנגישות שיקלו על ההתנהלות בסביבת החיים