מדובר במחלה נדירה יחסית, המופיעה ב-5% בלבד מהמקרים של אי ספיקת כליות. המחלה מתבטאת ביתר לחץ דם ובצקות, ובבדיקת שתן מופיעים דם, תאי דם אדומים דיסמורפיים וגלילי תאים אדומים.
גלומרולונפריטיס היא מחלה הגורמת לפגיעה כלייתית חריפה, וללא טיפול מתאים יכולה להוביל לאי ספיקת כליות סופנית, ועל כן חשוב לאבחן אותה בזמן, לבצע ביופסיה על מנת להעריך את הפגיעה הכלייתית ולהעניק טיפול מתאים.
הגורמים לגלומרולונפריטיס
גלומרולונפריטיס מבטא פגיעה דלקתית, המופיעה על רקע מעורבות של מערכת החיסון. במקרים אלה, מעורבות פתולוגית של מערכת החיסון גורמת להופעת פגיעה בכלי הדם הכלייתיים ולאי ספיקת כליות. הגורמים העיקריים לגלומרולונפריטיס הם:
שקיעת קומפלקסים אימוניים
מקרים בהם קומפלקסים של אנטיגן-נוגדן שוקעים בכליה וגורמים לנזק משמעותי. מצבים אלה נגרמים כאשר קיימים במחזור הדם עודף של נוגדנים ואנטיגנים אשר מתחברים ליצירת קומפלקסים אשר שוקעים בכליה וגורמים לנזק.
המצבים העיקריים המובילים לשקיעת קומפלקסים אימוניים בכליה הם IgA nephropathy אשר נקראת גם מחלת ברגר, post-infectious glomerulonephritis – מצב בו נגרמת דלקת כלייתית לאחר זיהום חיידקי ומצבים נוספים.
אחת המחלות הסיסטמיות הנפוצות הגורמת לשקיעת קומפלקסים אימוניים בכליה ולגלומרולונפריטיס היא לופוס, אשר מובילה לפגיעה במערכות שונות בגוף אשר כוללות את הכליה.
גלומרולונפריטיס חריפה על רקע נוגדנים מסוג anti-GBM
מופיעה בעיקר במחלה הנקראת תסמונת Goodpasture הגורמת לנזק כלייתי המלווה לדימום ריאתי. במקרה זה מדובר בנוגדנים עצמיים אשר תוקפים את הקולגן שברקמת הכליה וגורמים לנזק כלייתי בלתי הפיך.
גלומרולונפריטיס מסוג Pauci immune
מחלה המתווכת על ידי נוגדנים מסוג ANCA, אשר תוקפים את כלי הדם הקטנים וגורמים לנזק כלייתי חריף. המחלה מאופיינת בפגיעה כלייתית סוערת ובמעורבות חוץ כלייתית ודורשת טיפול מהיר.
סימנים של גלומרולונפריטיס
הביטוי הקליני העיקרי של גלומרולונפריטיס:
- יתר לחץ דם – הכליה היא בעלת תפקיד מרכזי באיזון לחץ הדם, ופגיעה כלייתית קשה גורמת להופעת יתר לחץ דם.
- המטוריה – אחד המאפיינים העיקריים של גלומרולונפריטיס הוא הופעת דם בשתן. במצב תקין, השתן אמור להיות נקי וללא דם וחלבון. מצב של גלומרולונפריטיס גורם להופעת דם בשתן, אשר יכול להופיע כשתן בצבע חום או אדום או בהופעה מיקרוסקופית בלבד של דם בשתן.
- בצקות – מופיעות על רקע איבוד חלבון ואלבומין בשתן. גלומרולונפריטיס מתבטאת בעיקר על ידי בצקות סביב ארובת העין, אך יכולות גם להופיע בצקות ברגליים.
אבחנה של גלומרולונפריטיס
האבחנה של גלומרולונפריטיס מתבצעת בעיקר על ידי בדיקות דם ושתן אשר מופיעים בהם ממצאים מתאימים:
- בבדיקת דם – עליה בתפקודי כליה המתבטאת בעליה ברמת קריאטינין ואוריאה.
- בדיקת שתן – תוצאות בדיקת סטיק יצביעו על נוכחות דם וחלבון בשתן. במיקרוסקופ ניתן לראות גלילים אדומים וכדוריות דם אדומות דיסמורפיות.
- בדיקות נוספות – לזיהוי הגורם למחלה ניתן לבצע בדיקות נוספותף כמו בדיקה לרכיבי משלים, סרולוגיה לנוכחות ANCA או Anti-GBM, בדיקת ASO, בדיקה לקריוגלובולינים, בדיקה להפטיטיס וכו'.
מלבד הבדיקות האלה, כמעט בכל מקרה של חשד לגלומרולונפריטיס מבצעים ביופסית כליה. הביופסיה מספקת מידע רב, כמו מידת הפגיעה הכלייתית, סוג הפגיעה והגורם למחלה. הביופסיה יכולה לעזור לבחור בטיפול המתאים ובעצמה המתאימה, ולכן לפני תחילת טיפול חשוב מאוד לבצע ביופסיה.
הטיפול בגלומרולונפריטיס
הטיפול בגלומרולופריטיס מתבסס על דיכוי חיסוני, וברוב המקרים משתמשים בסטרואידים ובתרופות ציטוטוקסיות כמו ציקלופוספמיד. מלבד זאת, חשוב לטפל גם בסימנים, על ידי תרופות ליתר לחץ דם, תרופות להקלה על הבצקות וכו'.