אבחון מחלות כליה חייב להיות מהיר ביותר, מכיוון שאבחנה מאוחרת יכולה לגרום לנזק בלתי הפיך לרקמת הכליה.
אבחון מחלות כליה מתבסס על מספר בדיקות, שתפקידן להעריך את מידת הנזק הכלייתי, הגורמים לו, מעורבות איברים נוספים והטיפול היעיל הנדרש.
מתי חושדים במחלות כליה?
מחלות כליה מתבטאות בעיקר בבצקות, יתר לחץ דם וחלבון בשתן. במקרים כאלה, פונים לבדיקות מתקדמות יותר על מנת להעריך את מצב הכליה ולטפל בה.
כמו כן, במקרים של מחלות סיסטמיות (כמו לופוס או סכרת) הפגיעה הכלייתית היא מצב שכיח, ולכן יש לבצע מעקב שוטף אחר תפקודי הכליה.
הבדיקות העיקריות לאבחנת מחלת כליה
אבחנה של מחלת כליה מתבצעת על ידי שילוב של מספר בדיקות, המספקות לרופאים מידע רב אודות תפקודי הכליה והגורמים לנזק.
בדיקות דם ושתן
הבדיקות הפשוטות ביותר המתבצעות באופן רוטיני במרפאה או במיון הן בדיקות דם ושתן, אשר יכולות לספק מידע רב בנוגע ליכולת הכליה לסנן את השתן.
- בדיקות דם לתפקודי כליה– פגיעה בתפקודי כליה מתבטאת בעליה בערכי קריאטנין ואוריאה. בדיקת תפקודי הכליה היא בדיקה סטנדרטית, המתבצעת בקלות בכל בדיקת דם פשוטה. ולכן, רוב החולים המגיעים למיון או באים עם תלונות כלשהן לרופא המשפחה עוברים את הבדיקות האלה.
- בדיקות דם לאלקטרוליטים – לכליה תפקיד חשוב ביותר באיזון האלקטרוליטים, וחוסר איזון אלקטרוליטים בדם יכול להצביע על כשל כלייתי. מלבד זאת, ממצאים כמו עודף סידן או עודף של חומצה אורית יכולים לכוון למצב של אבנים בכליות.
- בדיקות שתן – בבדיקת שתן פשוטה ניתן להעריך פגיעה כלייתית על סמך נוכחות של מרכיבים שונים. באופן כללי, השתן צריך להיות נקי מתאי דם או חלבון, ונוכחות חלבון בשתן או נוכחות תאי דם אדומים מעידים לרוב על פגיעה כלייתית. בדיקת השתן הפשוטה מתבצעת על ידי "סטיק" וניתן להשיג באמצעותה תשובות מיידיות לגבי רמת חומציות השתן, נוכחות תאי דם, ניטריטים או חלבונים ולהמשיך את הבירור על פי התוצאות.
- תרבית שתן – חשוב לבצע תרבית שתן, אשר הימצאות חיידקים בה יכולה להעיד על זיהום בדרכי השתן או בכליה. באמצעות התרבית ניתן להבין איזה חיידק גרם לפגיעה ולאילו סוגי אנטיביוטיקה הוא רגיש.
- אנליזה של השתן – בדיקה נוספת שניתן לבצע בשתן היא אנליזה של הרכב השתן. בבדיקה מסוג זה בודקים את רמתם של האלקטרוליטים וחומרים אחרים, וניתן בדרך זו להעריך מה מקור הפגיעה הכלייתית.
בדיקות הדמיה
בדיקות ההדמיה הן בדיקות מתקדמות יותר, ותפקידן הוא לזהות פגמים אנטומיים הגורמים לפגיעה הכלייתית. בדיקות ההדמיה החשובות הן לאבחנת מחלות כליה הן:
- אולטרסאונד של הכליה – בדיקת ההדמיה הנפוצה ביותר היא בדיקת אולטרסאונד של הכליה, אשר מאפשרת לקבל נתונים רבים בנוגע לפגיעה הכלייתית. בעזרת בדיקת האולטרסאונד ניתן להעריך את גודל הכליה, לראות אבנים, לזהות גידולים או ציסטות, לאבחן מצב של הידרונפרוזיס (נוזל סביב הכליה) וכמו כן לאבחן מצב של מחלת כליה כרונית, המתבטא בדרך כלל בצורה כליה קטנה. בדיקה מתקדמת יותר היא בדיקת דופלקס, שמתבצעת על מנת לאבחן הפרעות בזרימת הדם הכלייתית (כמו היצרות של עורק הכליה).
- CT של הכליה – בדיקה ברזולוציה גבוהה יותר, המאפשר לזהות מבנים אנטומיים קטנים יותר כמו ציסטות קטנות או גידולים שאינם נראים היטב באולטרסאונד.
ביופסית כליה
הדרך המדוייקת ביותר להעריך את עצמת הפגיעה הכלייתית ולהבין את הגורם לנזק היא ביופסיית כליה. בבדיקה זו לוקחית פיסת רקמה כלייתית, ובעזרת בדיקות מיקרוסקופיות שונות בודקים את מצב הכליה. ביופסית כליה חיונית במצבים של תסמונת נפריטית או במחלות כליה אחרות אשר האטיולוגיה להן אינה ידועה. ביופסית הכליה חשובה מאוד להערכת מצב הכליה ולקביעת הטיפול המתאים, ולכן במקרים רבים מתבצעת מהר מאוד לאחר אבחנת מחלת כליה.